בין השנים 2004-2011 תושב מושב עזריקם הקים מספר מבנים ללא היתר. נגזרו עליו 45 ימי מאסר אך ערעור שהגיש למחוזי התקבל באחרונה והעונש הומר בשעות לתועלת הציבור
בין השנים 2004-2011 הוגשו נגד האיש, תושב מושב עזריקם שבדרום מישור החוף, ארבעה כתבי אישום המייחסים לו עבירות לפי חוק התכנון והבנייה.
בכתב האישום הראשון נטען כי ב-2004 הוא הקים מבנה מגורים משלוש מכולות ללא היתר בנייה. הוא הורשע בעבירה זו והצטווה להרוס את המבנה אך לא ביצע את הצו.
על פי בכתב האישום השני, ב-2010-2011 הוא הקים במושב מבנה של כ-325 מ”ר וסככה מברזל ללא היתר כדין. כתבי האישום השלישי והרביעי ייחסו לו שימוש שלא כדין במבנים הבלתי חוקיים ואף השכרת אחד מהם תמורת סכום של 5,000 שקל.
בספטמבר 2014 הודה האיש בעבירות שיוחסו לו והורשע. שנה לאחר מכן בית משפט השלום בבאר שבע גזר עליו 45 ימי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי וקנס של 80,000 שקל.
בית המשפט הדגיש כי עבירות בנייה הפכו ל”מכת מדינה” ונתן משקל לכך שהאיש הפר צו שיפוטי והתעלם מצווי הריסה. מאידך התחשב בית המשפט בכך שהאיש הכשיר את רוב המבנים, בגילו המתקדם, במצבו הרפואי ובנסיבותיו המשפחתיות הלא פשוטות.
ערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע ביקש האיש לבטל את עונש המאסר. לדבריו, אחד ממבני המגורים היה מבנייה קלה ובתו התגוררה שם, אישה גרושה עם ארבעה ילדים קטנים.
עוד טען המערער כי בית המשפט התעלם ממסמכים מהמחלקה לשירותים חברתיים בנוגע למצבם הבריאותי הלקוי של בתו ושל אחד מנכדיו. האיש סיפר כי הוא חולה סכרת והוכר כנכה בשיעור 100% על ידי הביטוח הלאומי אך למרות זאת הוא תומך כלכלית בבתו וילדיה ומסייע לאשתו שנמצאת במצב נפשי קשה ביותר וזקוקה להשגחה צמודה.
המדינה טענה מנגד כי המערער לא מפנים את חומרת העבירות, לא קיים צו שיפוטי והוסיף חטא על פשע בכך שהמשיך בבניה למרות קיומו של צו הריסה. המדינה גם הדגישה את השימוש המסחרי שעשה המערער באחד המבנים. לטענתה, עונש המאסר הקצר שהושת על המערער ראוי בנסיבות העניין.
לא בלי היסוס
השופט ישראל פבלו אקסלרד מבית המשפט המחוזי בבאר שבע פתח ואמר כי “לא בלי היסוס” החליט לקבל את הערעור ולהימנע מלהשית על האיש מאסר מאחורי סורג ובריח.
לדברי השופט, אף שלא נפל פגם בפסק דינו של בית משפט השלום, יש מקום במקרה זה לתת משקל נוסף ומשמעותי לנתוניו האישיים של המערער, למצבה של אשתו ולאינטרס השיקומי.
השופט הדגיש כי לא יכול להיות ספק שאילו היה המערער כשיר לבצע עבודות שירות, זה היה העונש הראוי, אך אפשרות זו אינה קיימת לנוכח מצבו הבריאותי.
לדברי השופט, המערער עבר תהליך משמעותי של שיקום – הוא פעל נמרצות ואף השקיע כספים רבים בהכשרת המבנים שבנה. כמו כן, הוא הביע חרטה על כך שהאיץ את תהליך הבנייה אף שהדבר נעשה מתוך דאגה לבתו הגרושה וילדיה.
עוד כתב השופט כי התמונה המצטיירת מתסקיר שירות המבחן היא שהמערער, בן 71 המתקיים מקצבת נכות, מתקשה מאוד בתפקוד היום יומי בשל מחלותיו וכי מאסר בפועל, ולו רק לחודש וחצי, יפגע מאוד באשתו.
בשל כל האמור ביטל השופט את עונש המאסר והמיר אותו ב-250 שעות לתועלת הציבור.
