דירת מגורים לצורכי מס

ביום 12.8.19 התקבלה החלטת ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ”ג-1963 (ו”ע 34577-08-17) בערר אשר הוגש כנגד החלטת מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב אשר קבע בהחלטתו כי, נכס שמכר העורר שמוגדר על פי חוקי התכנון והבנייה כ”מחסן” ו”חדר כביסה”, איננו בבחינת “דירה” או “דירת מגורים” ולכן לא ניתן לראות בנכס כדירת מגורים המזכה בהטבות מס. העורר טען, כי מאחר שהנכס משמש למגורים שנים רבות וכן הותקנו בו המתקנים הדרושים לכך, על מס השבח בעניינו להיות מחושב כמס ליניארי אשר זהה למס על מכירת “דירת מגורים מזכה”, וזאת על אף שלא נעשה כל שינוי במעמד התכנוני של המקום זאת. ועדת הערר קבעה כדלקמן: השופט ה’ קירש, יו”ר ועדת הערר, קבע כי יש לפרש את המילה “דירה” בהקשר חקיקתי זה כמורה על נכס מקרקעין מסוג מבנה, אשר בעת מכירתו השימוש בו למגורי אדם מותר על פי דין. עוד הוסיף כי אין בשימוש בפועל לצרכי מגורים על פני שנים רבות, להכשיר את נכס כדירה אם אין הוא דירה לפי דין ובניגוד לדיני התכנון והבניה. חבר הועדה צ. פרידמן הוסיף כי יש לדחות את הערר מהטעם “שלא יהא חוטא נשכר”, לפיו אין זה ראוי שמפר חוק ייהנה מהפירות שנובעים עקב הפרתו. לעומתם, חבר הועדה, מ. לזר קבע כי אינו סבור כי מהות או זהות הנכס לעניין חוק מיסוי מקרקעין נקבעת אך ורק על פי נסח הרישום בפנקס הזכויות במקרקעין ולדעתו יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו הספציפיות. בענייננו, להשקפתו של חבר הועדה לזר מספיק לבחון את הסכם המכר ונספחיו שנכרת בין העורר לרוכשים אשר כוללים הצהרות שונות וביניהן הצהרת הקונה כי ידוע לו כי על פי הנחיות עיריית תל אביב יש לבטל בנכס מתקנים המאפיינים דירת מגורים וכן כי הנכס רשום כמחסן מפוצל בלשכת רישום המקרקעין וייעודו לפי תוכניות רלוונטיות אינו למגורים. לפיכך הגיע חבר הועדה לזר למסקנה שהנכס לא נמכר כדירת מגורים אלא כמחסן. לפיכך, הוחלט פה אחד לדחות את הערר ולא להחשיב את הנכס כ”דירת מגורים” לצורכי מס.