ביום 20.1.19 התקבלה החלטה בתובענה שנדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים בעניין עתמ (ת”א) 53018-05-18 יסודות פיתוח ותכנון עירוני (2011) בע”מ נ’ ועדת ערר לתכנון ובנייה מחוז תל אביב.
במרכזה של התובענה עומדת העותרת אשר הינה חברה יזמית שהגישה בקשה להיתר של פרויקט תמ”א 38/2, ברמת גן.
הוועדה המקומית אישרה את הבקשה בשינויים מסוימים. המשיבים הנוספים בתובענה זו הגישו לוועדת הערר ערר על החלטתה של הוועדה המקומית. בתמציתה, טענו הם להכבדה בתנועה ולסיכון תעבורתי, כמו גם להגברת מצוקת החניה עקב האישור להקמת 34 יחידות דיור.
ועדת הערר קיבלה את הערר באופן חלקי כך שהפחיתה את מספר הדירות שיוקמו בבניין וכן לא אישרה הקלה מקווי הבניין (לעומת אישור הקלה זו בוועדה המקומית).
לאור החלטת ועדת הערר הגישה החברה היזמית עתירה לבית המשפט המחוזי בתל אביב.
לטענת ועדת הערר, יש לדחות את העתירה על הסף בהיותה עתירה תכנונית שמבקשת לתקוף את שיקול הדעת התכנוני של ועדת הערר. כמו כן, יש לדחות את העתירה גם לגופה. כאמור, העותרת לא הצביעה על פגם שנפל בהחלטה ובוודאי שלא הצביעה על פגם המצדיק את התערבותו של בית המשפט.
בית המשפט קבע בהחלטתו כי, בענייננו, מדובר בטיבו ובמשקלו של יחס ההמרה במכלול השיקולים שעל מוסד התכנון לשקול בעת בחינת בקשה להיתר להריסה ולבניה מחדש לפי תמ”א 38.
עוד ציין ביהמ”ש, כי אין חולק, שקיימת חשיבות לאומית בחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה, אולם אין בכך כדי להביא לאישור אוטומטי של כל בקשה להיתר שמוגשת מכוח תמ”א 38, ואין בכך כדי להביא לאישור סל הזכויות המרבי האפשרי באופן אוטומטי, אלא יש להפעיל שיקול דעת ולשקול את כל השיקולים הרלוונטיים טרם מתן ההיתר וככל שיינתן, בקביעת היקף הזכויות שיאושרו.
ביהמ”ש אף קבע כי טענתה העיקרית של העותרת בדבר אי סבירות החלטתה של ועדת הערר שכן לא נתנה משקל מספיק לשיקול הכלכלי והפכה את הנושא הכלכלי לשולי ביותר עד שהיא שומטת את הקרקע מתחת לפרויקט, לא הוכחה. ומילא ההיתכנות הכלכלית היא שיקול אחד שיש לשקול ביחד עם כלל השיקולים הרלוונטיים ואין הוא עומד לבדו אלא יש להתבסס גם על שיקולים נוספים ובהם, יכולת הסביבה והתשתיות באזור לקלוט ולשרת את תוספת הבניה, זכויותיהם של דיירי הסביבה ועוד.
לסיכום, לאור כל האמור, העתירה נדחתה.
